Menu
הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) היא מצב רפואי עם מרכיב גנטי. קיימים מספר סוגים של הפרעת קשב ואצל כל ילד הקושי מתבטא בצורה שונה. זוהו אזורים במוח שמתפקדים בצורה שונה אצל ילדים עם הפרעת קשב. לכן, הם עשויים להתקשות ללמוד ולהביע את רגשותיהם או לשלוט בהתנהגותם היטב, בדומה לילדים אחרים באותו גיל.
אם ילדכם סובל מ-ADHD ואינו מאובחן ומטופל, הדבר עלול להוביל לקשיי למידה, קשיי התנהגות וקשיים רגשיים לטווח ארוך. עם זאת, יש בעיות אחרות שמובילות להתנהגות דומה ל-ADHD – למשל, בעיות בריאות, בעיות רגשיות, בעיות בשינה או קשיים בבית הספר. זו הסיבה לכך שילדכם צריך לעבור אבחון קפדני.
אם אתם מודאגים מהתנהגותו של ילדכם, פנו לרופא הילדים. הוא יפנה אתכם לאבחון הפרעות קשב וריכוז או אבחונים אחרים. אבחון ADHD כולל התבוננות קפדנית באתגרים שחווה ילדכם בתחומי ההתנהגות, הלמידה וההתפתחות. אבחון מעמיק עשוי לכלול את הדברים הבאים:
ילדים עם ADHD נוטים להתקשות בלימודים ו/או לחוות בעיות בבית הספר, כולל לקויות למידה, לקות שפה וקשיי תנועה. גם בעיות שינה כגון קושי להירדם או לישון כל הלילה עשויות להשפיע לרעה על הלימודים בבית הספר. כמו כן, ייתכן שילדכם סובל מקשיים חברתיים – למשל, הוא אינו מצליח להתרכז או לשבת בשקט מספיק זמן כדי ליהנות ממשחק עם ילדים אחרים.
הילדים עלולים לפתח קשיים נוספים הקשורים לבריאות הנפש, ובהם הפרעת התנגדות והפרעת התנהגות, חרדה ו/או דיכאון. תסמיני ADHD עלולים להקשות גם על חיי היומיום של המשפחה, בעיקר אם ישנם בני משפחה נוספים עם ADHD או עם קשיי למידה אחרים.
ילדים עם ADHD יכולים להיות יצירתיים מאוד ולבלות זמן רב בפעילויות שהם אוהבים. יש ילדים שנהנים להשתמש באנרגיה שלהם לעיסוק בספורט או בריקוד, ועשויים להיות פתוחים יותר להתנסות בדברים חדשים מאשר ילדים אחרים. מציאת דרכים חיוביות שאליהן יוכל ילדכם לתעל את האנרגיה שלו תעזור לבנות את ההערכה העצמית שלו ותגן עליו מפני בעיות הקשורות לבריאות הנפש.
יש ילדים שאינם מאובחנים ב-ADHD עד גיל ההתבגרות. אם אתם חושבים שלילדכם המתבגר יש הפרעת קשב כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית. ישנם מקרים שבהם תסמיני ה-ADHD אינם גורמים לבעיות עד שנות הילדות המאוחרות או תחילת שנות ההתבגרות, כאשר הילדים מקבלים יותר ויותר שיעורי בית ועוברים שינויים חברתיים ורגשיים. שינויים אלה מתווספים לקשיים החברתיים והלימודיים של הילד.
מצד שני, ככל שילדכם מתבגר, תסמיני ה-ADHD עשויים להשתנות או להתרכך. לדוגמה, ייתכן שעדיין יהיו לו בעיות להתרכז, לזכור דברים ולחשוב לפני שהוא פועל, אך התנהגותו תהיה פחות היפראקטיבית. מנגד, יתכן ודווקא בגיל הבוגר יותר יבואו לידי ביטוי קשיים אחרים, שיתכן ועד היום הוא הצליח להתמודד איתם, אך כעת מקשים עליו יותר.
עד שיגיע לגיל ההתבגרות, יתכן וילדכם יפתח כמה שיטות להתמודד עם התסמינים שלו ביעילות רבה יותר. כמו כן, כמה מהתכונות וההתנהגויות שהקשו על חייו כשהיה בבית הספר יכולות להפוך לחוזקות בהמשך חייו, בעיקר אם קיבל תמיכה טובה במהלך שנות ההתפתחות. למשל, כשיצטרך לפתור בעיות, הוא זה ש”יחשוב מחוץ לקופסה”, או ישתמש באימפולסיביות שלו כדי לעזור במצבים יצירתיים או מאתגרים.
כיום מובן שADHD היא הפרעה העשויה לבוא לידי ביטוי לכל אורך החיים, גם אצל בוגרים, וטיפול וניהול נכון עשויים להקל באתגרים השונים שבהם אנו נתקלים לאורך החיים, כולל בחיי החברה, הלימוד, התעסוקה, והיחסים הזוגיים והמשפחתיים, גם בחיים הבוגרים.
חשוב לזכור ADHD אינה מהווה בעיה רק בסביבת בית הספר. זוהי בעיה העלולה להשפיע על כל תחומי החיים והחברה של הילד, המתבגר והמבוגר הצעיר.
חשוב לפנות לקבל עזרה בזמן. וודאו שאתם זוכים ליחס רציני, מקצועי ואמפטי מאנשי המקצוע אליהם פניתם. כך תימנעו מלפספס את “חלון ההזדמנות האבחנתי והטיפולי”.
הצעד הראשון הוא לבקר אצל רופא הילדים, שיוכל להפנות אתכם לרופא ילדים מוסמך לטפל ולאבחן ADD-ADHD ,לנוירולוג ילדים, לפסיכולוג לילדים או לפסיכיאטר לילדים לקבלת הערכה ואבחון נוספים. אם ילדכם אובחן עם ADHD, איש המקצוע ואתם תעבדו יחד על פיתוח תכנית לטיפול.
ההתמודדות עם ADHD אצל ילדים מתחילה בקבלת העובדה שילדכם מתנהג ויתנהג בדרכים מאתגרות. עם זאת, אתם ואיש המקצוע תוכלו לפתח יחד תכנית ניהול התנהגותי שתקל על ההתמודדות עם ההתנהגות הזו. כדי לפתח תכנית ניהול התנהגותי לילדכם, עליכם לאזן בין הציפיות שלכם לבין מה שילדכם באמת יכול לעשות. כמו כן, חשוב לבסס שגרה קבועה, לקבוע כללי התנהגות ברורים ותוצאות ברורות להפרתם.
כדי להשיג את האיזון הנכון, תכנית הניהול ההתנהגותי עשויה לכלול:
התכניות הטובות ביותר מושתתות בדרך כלל על ייעוץ מקצועי מבוסס שמביא בחשבון את הדברים שמתאימים לילדכם ולמשפחתכם. כמו כן, הן משקללות את כל ההיבטים בחייו של ילדכם, כולל צרכיו ותחומי האחריות שלו בבית, בבית הספר ובכל סביבה חברתית אחרת.
כדאי לדבר על התוכנית עם בני המשפחה, המטפלים, צוות המורים או הגננות כדי לעזור לכולם לבסס ציפיות מציאותיות מהתנהגותו של ילדכם. כמו כן, ספרו להם על הדרכים המועילות להתמודדות עם התנהגותו ועל הדברים שהוא מתקשה לעשות.
עבודה בשיתוף פעולה עם אנשי מקצוע, מורים ומבוגרים אחרים המעורבים בטיפול בילדכם, וכמובן עם בני המשפחה וחברים, יכולה להקל מאוד עליכם ועל ילדכם לעמוד בתוכנית.
הטיפולים ההתנהגותיים מלמדים את ילדכם את המיומנויות הדרושות לחיזוק התנהגות משתפת פעולה, ולצמצום ההתנהגות המאתגרת. אפשר להתחיל ללמוד ולהשתמש בטיפולים הללו גם אם אתם עדיין ממתינים לאבחון רשמי.
ילדכם יתנהג כראוי בקלות רבה יותר אם יבין היטב את מה שאתם רוצים שיעשה. לכן, השתמשו בהוראות מילוליות ברורות וקלות לביצוע, והדגימו בעצמכם. כך תעזרו לילדכם למלא הוראות מילוליות:
לכל הילדים קל יותר להתנהג כראוי כשאינם עייפים. כדי למנוע מילדכם להתעייף:
שגרות עוזרות לילדים להרגיש מוגנים ובטוחים, מה שיכול לחזק התנהגות טובה. כדי לבסס שגרה ולהתמודד עם שינויים:
ילדים עם ADHD עשויים להזדקק למעט יותר עזרה כדי ללמוד כיצד להסתדר עם ילדים אחרים. כך תוכלו לעזור לילדכם לפתח את המיומנויות החברתיות שלו:
שבחים,חיזוקים,תגמולים על התנהגות חיובית יגבירו את הסיכוי שהתנהגות זו תתרחש בעתיד. אפשר לנסות:
קבעו פגישה עם המורה ובקשו:
בתי הספר יכולים לעזור ולהוציא לפועל את תכניות הסיוע הללו כחלק מתוכנית הלימודים האישית של ילדכם. כמו כן, תוכלו לעבוד בשיתוף פעולה עם בית הספר כדי לקבוע את היעדים של ילדכם ולסקור את התקדמותו במהלך פגישות תמיכה קבוצתיות קבועות.
הרופאים עשויים לרשום לילדים עם ADHD תרופות מרשם. מרבית התרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז הן תרופות ממריצות (או מעוררות), המשפרות את הדרך שבה חלקי המוח “מדברים” זה עם זה. תרופות אלה יכולות לעזור בשיפור תשומת הלב, הוויסות העצמי והמיומנויות השפתיות והמוטוריות. החומר הנפוץ ביותר המשמש בתרופות מסוג זה הוא מתילפנידאט, שנמכר בשמות המסחריים ריטלין, ריטלין LA וקונצרטה. למשפחת התרופות המעוררות שייכות גם התרופות מקבוצת האמפתמינים המוכרים בארץ תחת השמות, אטנט, ויואנס ועוד.
תרופות אלה משחררות את המתילפנידאט בקצב שונה ובזמנים שונים של היום. המומחה יקבע איזו תרופה מתאימה לילדכם ומהו המינון המומלץ. הנה כמה שאלות שכדאי לשאול את הרופא:
לתרופות אלה יכולים להיות תופעות לוואי –ירידה בתיאבון, קשיי הירדמות, כאבי בטן או כאבי ראש.
רוב תופעות הלוואי קלות ואינן נמשכות זמן רב. אם הן אינן חולפות, הרופא שרשם את התרופות עשוי לשנות את המינון או את התרופה.
חלק גדול מההתמודדות עם ADHD הוא טיפול בעצמכם ובקשת עזרה מאחרים. הנה כמה אפשרויות לתמיכה: